עושה כרצונו הצגה הבימה כרטיסים, הנחות ולוח הצגות
- 6 years ago
עושה כרצונו הצגה הבימה כרטיסים, הנחות ולוח הצגות בקישור הבא:
https://www.ticketsi.co.il/shows/%D7%A2%D7%95%D7%A9%D7%94-%D7%9B%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%A0%D7%95/
אסתי ויינשטיין מספרת את סיפור חייה כאישה בתנועה החסידית גור, אשר נשמתה חיפשה חופש ולא מצאה מנוח לנוכח התקנות הקפדניות של הקהילה, עד שעזבה את החסידות, עברה לתל אביב ובחרה בחיים חילוניים - בחירה שהביאה למגעיה המנותקים עם שש משבע בנותיה. כל הארץ כאבה את מותה הטרגי של האשה שלא יכלה לשאת עוד את כאב ההפרדה, שבחרה לסיים את חייה, ובמכתב שעזבה לפני מותה הסבירה את הבחירה הקשה: "מתתי משום שאהבתי יותר מדי .
עכשיו הגיע סיפורו של וינשטיין אל הבמה בתיאטרון הבימה, במחזה הנושא את שמו של הספר על פי מחזה של מוטי לרנר ובימוי איה קפלן. זוהי הפגנה של ריאליזם. אחת שצורבת במקומות הפנימיים ביותר, מעבירה חיים שלמים לתוך פחות משעתיים. שעתיים שבהן נראה הצופה צולל לתוך מים כהים עמוקים, ובסוף הוא קם פתאום ומנסה לנשום.
בזה אחר זה הם נכנסים אל הבמה, הבנות וויינשטיין, ודסי, במנגינה הרוטטת והמדויקת של אסנת פישמן, הבוכה על עצמה על הבמה, מאבדת את אחיזתה. "רחל, אני אמך, אל תעזבי אותי", "יוכלה, ניסיתי לכתוב לך שלוש פעמים ולא ענית לי". "נעמי, תראי, הנה שמלה יפה, הנה עוד מתנות וכל דבר בשבילך". ואין יותר כאב יסודי בחיים מאשר בת יורקת בפניה של אם בוכה ומתחננת. אם הסצינה קשה להכיל אפילו את הבורגנות האחרונה בקהל בערב התיאטרון, אפשר רק לדמיין את גודל הצער שליווה את אסתי ויינשטיין - צער שהיה לבסוף גדול ממנה.
https://www.ticketsi.co.il/shows/%D7%A2%D7%95%D7%A9%D7%94-%D7%9B%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%A0%D7%95/
אסתי ויינשטיין מספרת את סיפור חייה כאישה בתנועה החסידית גור, אשר נשמתה חיפשה חופש ולא מצאה מנוח לנוכח התקנות הקפדניות של הקהילה, עד שעזבה את החסידות, עברה לתל אביב ובחרה בחיים חילוניים - בחירה שהביאה למגעיה המנותקים עם שש משבע בנותיה. כל הארץ כאבה את מותה הטרגי של האשה שלא יכלה לשאת עוד את כאב ההפרדה, שבחרה לסיים את חייה, ובמכתב שעזבה לפני מותה הסבירה את הבחירה הקשה: "מתתי משום שאהבתי יותר מדי .
עכשיו הגיע סיפורו של וינשטיין אל הבמה בתיאטרון הבימה, במחזה הנושא את שמו של הספר על פי מחזה של מוטי לרנר ובימוי איה קפלן. זוהי הפגנה של ריאליזם. אחת שצורבת במקומות הפנימיים ביותר, מעבירה חיים שלמים לתוך פחות משעתיים. שעתיים שבהן נראה הצופה צולל לתוך מים כהים עמוקים, ובסוף הוא קם פתאום ומנסה לנשום.
בזה אחר זה הם נכנסים אל הבמה, הבנות וויינשטיין, ודסי, במנגינה הרוטטת והמדויקת של אסנת פישמן, הבוכה על עצמה על הבמה, מאבדת את אחיזתה. "רחל, אני אמך, אל תעזבי אותי", "יוכלה, ניסיתי לכתוב לך שלוש פעמים ולא ענית לי". "נעמי, תראי, הנה שמלה יפה, הנה עוד מתנות וכל דבר בשבילך". ואין יותר כאב יסודי בחיים מאשר בת יורקת בפניה של אם בוכה ומתחננת. אם הסצינה קשה להכיל אפילו את הבורגנות האחרונה בקהל בערב התיאטרון, אפשר רק לדמיין את גודל הצער שליווה את אסתי ויינשטיין - צער שהיה לבסוף גדול ממנה.